עונשו של עם ישראל על חטאיו כרוך באופן בלתי נפרד בהרס מוקדי העבודה הזרה שלו. בבוא עת התשלום והגמול יופנה זעם הדין גם כלפי המזבחות המפוארים שניצבו במרכז הפולחני של הממלכה [ביאור שטיינזלץ].
המילה פָּקְדִי משמעותה זכרון, והביטוי בְּיוֹם פָּקְדִי מתייחס ליום שבו ה' יזכור את פשעי ישראל כדי להענישם עליהם [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם]. יש מי שמזהה יום זה באופן היסטורי עם יום הרעידה הגדולה שהתרחשה בימי המלך עוזיהו [רד"ק]. באותו זמן ה' יפנה את השגחתו להעניש את המזבחות. המילה וּפָקַדְתִּי מבטאת השגחה ותשומת לב [מצודת ציון], והפגיעה במזבחות עצמם היא בבחינת עשיית שפטים באלוהיהם של החוטאים [רד"ק].
הפסוק מפרט כי וְנִגְדְּעוּ, כלומר ייכרתו [מצודת ציון], קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, שהן הבליטות היוצאות כעין קרניים מפינותיו [מצודת ציון]. הפרשנים מציעים מספר טעמים להתמקדות דווקא בקרנות המזבח. מצד אחד, הקרנות שימשו כיסודות המעמידים את הבניין בדומה לפינות הבית, וברגע שהן נופלות קורס המזבח כולו. בנוסף, הקרנות היו המקום המרכזי שעליו הקריבו וזרקו את דם הקורבנות [רד"ק]. מזווית היסטורית, פעולת גדיעת הקרנות מקושרת למעשהו של הושע, שגדע אותן כדי למנוע את זריקת דם הזבחים. פעולה זו הובילה בסופו של דבר למרידה בקרב העם, וכך חטא העבודה הזרה יצר מוקש ומכשול נוסף [מלבי"ם].