נבואה זו מציגה תמונה קשה של חורבן כמעט מוחלט, תוך שימוש בדימוי מעולם הרועים כדי להמחיש את מיעוט הניצולים ואת מצבם העלוב. ה' מבהיר כי ההצלה מהאויב לא תהיה ישועה של ממש, אלא הישרדות של שרידים בודדים בלבד.
רוב הפרשנים מסבירים את הדימוי של הרועה המציל את הצאן מפי האריה על רקע ההלכה המקראית: כאשר חיה טורפת שה, הרועה אינו מתאמץ להוציא מפי האריה חלקים ראויים למאכל, אלא מחלץ שרידים קטנים בלבד כדי שישמשו לו כהוכחה משפטית בפני בעל העדר שהשה נטרף ולא נגנב. השרידים הללו הם שְׁתֵּי כְרָעַיִם, שאותן האריה נוהג לאכול בסוף [רד"ק], אוֹ בְדַל־אֹזֶן, שהוא הסחוס הקשה של האוזן שאין בו בשר ולכן האריה מותיר אותו [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
הנמשל הוא שכשם ששרידי הטרף הם מועטים וחסרי תועלת, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הניצולים היחידים שיישארו בשומרון, בירת הממלכה שתיכבש אחרונה, לא יהיו גיבורים ואנשי מלחמה, אלא רק החלשים והחולים [אבן עזרא, אברבנאל]. חולים אלו יידחקו ויסתתרו בִּפְאַת מִטָּה, כלומר בזווית חשוכה של המיטה, כדי שהאויב לא יבחין בהם [אבן עזרא, רד"ק].
ביאור המילים וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ עורר מחלוקת רחבה. הפרשנים מסכימים כי עָרֶשׂ היא מיטה, ובפרט כזו המיועדת לחולים, נשים או ילדים [מלבי"ם]. לגבי המילה וּבִדְמֶשֶׁק, קיימות מספר גישות:
גישה אחת גורסת כי המילה משמשת כמילה נרדפת לפאה או זווית המיטה [אבן עזרא, רד"ק].
גישה שניה קושרת את המילה לשורש מ.ש.ק. יש המפרשים זאת מלשון "משקה", כלומר מיטת החולה ספוגה ומטונפת בזיעה ובנוזלים בשל חולשתו [מצודת ציון]. אחרים מפרשים זאת מלשון תנועה וצעקה, ומתארים חולה כאוב המתהפך במיטתו מצד לצד [אברבנאל], או להפך, חולה המרותק למיטתו ואינו מסוגל לזוז כלל [אבן עזרא].
גישה שלישית מתייחסת לעיר דמשק כפשוטה. על פי פירוש זה, הנבואה רומזת לגולים שהוגלו לשם על ידי מלך אשור, שאפילו החולים שבהם ששכבו על ערש דווי לא ניצלו מההגליה הסופית [מלבי"ם].
לצד הפירוש הפיזי של המיטה והחולי, קיימת גישה היסטורית מדינית המבוססת על התרגום והמדרש. לפי כיוון זה, בִּפְאַת מִטָּה מסמל את תוקף שלטונו הזמני של ירבעם שהשיב את גבול ישראל, בעוד וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ מסמל את משענת הקנה הרצוץ של ישראל, שסמכו על בריתות צבאיות עם מלכי ארם שישבו בדמשק [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. מדרש נוסף דורש את המילה "פאת" כרומזת לכך שרק שמינית מתוך עשרת השבטים הצליחו להינצל כאשר ברחו וסמכו על חזקיהו מלך יהודה, שכן למיטה יש ארבע פאות ולכל פאה שתי רוחות [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. לבסוף, יש שראו במיטת החולי רמז לחטאיהם של מלכים ספציפיים שחלו, כמו אחזיה מלך ישראל שדרש באלוהי עקרון ממיטתו, ובן הדד מלך ארם שדרש בה' [רש"י].