עמוס, פרק ג׳, פסוק י״ב

חורבן העם יהיה כמעט מוחלט, וכשם שרועה מחלץ מִפִּי הָאֲרִי רק שרידים חסרי ערך כהוכחה משפטית לטריפה, כמו שְׁתֵּי כְרָעַיִם או בְדַל־אֹזֶן שהוא סחוס ללא בשר, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הניצולים הבודדים שיישארו בבירה שומרון לא יהיו לוחמים, אלא אנשים חלשים שיסתתרו בפינה חשוכה בִּפְאַת מִטָּה כדי להתחמק מהאויב, וישכבו וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ, כלומר על מיטת חולי המטונפת בזיעה שעליה הם מתהפכים בייסוריהם. מצב עלוב וחסר אונים זה מסמל גם את קריסת משענתם המדינית של ישראל, שסמכו לשווא על כוח שלטונם המקומי ועל בריתות צבאיות עם מלכי ארם שישבו בדמשק, ואף החולים שגלו לעיר זו לא ניצלו מהחורבן הסופי.