תארו לעצמכם רועה צאן ששומר על העדר שלו, ופתאום מגיע אריה וחוטף כבש. הרועה יודע שהוא חייב להוכיח לבעל העדר שהכבש נטרף ולא נגנב באשמתו. לכן, הוא מנסה לחלץ מהאריה לפחות חתיכה קטנה שתשמש כהוכחה. הוא מצליח להוציא רק שְׁתֵּי כְרָעַיִם, כלומר שתי רגליים שהאריה בדרך כלל משאיר לסוף, או בְדַל אֹזֶן, שזה החלק הקשה של האוזן שאין בו בשר ולכן האריה מוותר עליו.
הנביא משתמש בסיפור הזה כדי להעביר מסר לעם ישראל. הוא מסביר שכשם שהרועה מצליח להציל רק חלקים קטנים מאוד מהכבש, כך גם תיראה ההצלה של העם. רק מעטים מאוד יצליחו להינצל. מי שיישאר לא יהיו הגיבורים ואנשי הצבא החזקים, אלא דווקא האנשים החלשים והחולים. אותם אנשים ינסו להתחבא בִּפְאַת מִטָּה, כלומר בפינה חשוכה ונסתרת של המיטה כדי שלא ימצאו אותם. הם יסתתרו גם וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ, שזהו עוד תיאור לפינה של מיטה המיועדת לאנשים חלשים. ה' מזהיר את העם שההצלה לא תהיה ניצחון גדול, אלא רק הישרדות של מעט מאוד אנשים שמסתתרים בקושי רב.