עמוס, פרק ג׳, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שהרגשתם שמצפים מכם להרבה יותר, דווקא בגלל שאתם קרובים למישהו או כי הוא מאמין בכם? זה בדיוק הקשר המיוחד שבין ה׳ לעם ישראל. כשהפסוק אומר יָדַעְתִּי, הכוונה היא לא רק לידיעה רגילה בראש, אלא לאהבה עמוקה, לבחירה ולקשר קרוב וחם. ה׳ שומר ומשגיח עלינו באופן ישיר, כי אנחנו העם שהוא בחר והוציא ממצרים כדי לתת לו את התורה. אבל דווקא בגלל האהבה והקרבה הזו, יש לנו אחריות גדולה. תארו לעצמכם מלך. המלך יקפיד הרבה יותר על המשרתים הקרובים שלו, אלה שנמצאים איתו בארמון ומכירים היטב את הכללים, מאשר על אנשים שגרים בכפר רחוק ולא ממש מכירים אותו. ככה גם ה׳. בגלל שאנחנו כל כך קרובים אליו ויודעים כמה הוא גדול, הוא מצפה מאיתנו להתנהג בצורה הטובה והמוסרית ביותר, ממש כמו אבא שאוהב מאוד את הבן שלו ולכן חשוב לו שהבן ילך בדרך הנכונה. משום כך, כשאנחנו טועים, ה׳ אומר אֶפְקֹד, כלומר הוא יזכור את המעשים שלנו כדי שנקבל את התוצאה עליהם ונלמד לתקן. ולמה הפסוק מדגיש שהוא יזכור אֵת כׇּל־עֲוֺנֹתֵיכֶם? ה׳ הוא סבלני מאוד. הוא מחכה ונותן לנו כמה הזדמנויות לחזור בתשובה ולא מעיר לנו מיד על כל טעות. אבל אם ממשיכים לטעות שוב ושוב, מגיע רגע שבו ההמתנה מסתיימת, ואז ה׳ מתייחס בבת אחת לכל הטעויות שהצטברו, כדי שנתעורר וניקח אחריות מלאה על המעשים שלנו.