עמוס, פרק ו׳, פסוק י״ג

העם מתהדר בהצלחותיו המדיניות והצבאיות, אך למעשה הם הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר, שכן עושרם ושלוותם הם זמניים וחסרי משמעות, או משום שהם שמחים על כך שה' רק נמנע מלגזור עליהם כליה. מתוך כך הם טועים לחשוב שניצחונותיהם טבעיים, והם הָאֹמְרִים ביהירות כי אך ורק בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם, כלומר השיגו לעצמם כוח, גדולה ותפארת. עוצמה זו, המדומה לקרני בעלי חיים מנגחים, משמשת אותם כדי להתגבר על אויביהם, ויש המסבירים שהחזקים משתמשים בה אף כדי לנגח את העניים שבתוכם. אולם תחושת ביטחון זו היא שקרית, שכן כל גבורתם לא נבעה מכוחם העצמי, אלא אך ורק מרחמי ה' והשגחתו.