עמוס, פרק ו׳, פסוק ו׳

אליטה אנוכית ונהנתנית שוקעת בחיי מותרות מוגזמים, תוך אטימות מוחלטת לאסון הלאומי המתקרב. הם הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, כלומר משתכרים מתוך קערות ענק של כסף וזהב או זורקים את כוסות היין זה לזה, ובמקביל וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ ומענגים את גופם בשמנים היקרים והריחניים ביותר דוגמת שמן האפרסמון. מול חגיגת החושים הזו הם וְלֹא נֶחְלוּ, כלומר אינם חשים כאב לב, חולי או מועקה קלה עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף. יוסף הוא כינוי לממלכת עשרת השבטים, ובשל הניתוק המוסרי של החוגגים מממלכת יהודה שאינם מתאבלים על גלות אחיהם, נגזר גם עליהם לגלות.