קרה לכם פעם שראיתם מישהו חוגג ונהנה מכל רגע, בזמן שחבר שלו נמצא בצרה גדולה, ולחוגג בכלל לא אכפת? הנביא עמוס מספר לנו על אנשים עשירים שהתנהגו בדיוק ככה. במקום לשתות מכוסות רגילות ועדינות, הם היו הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן. כלומר, הם שתו מתוך קערות ענק עשויות כסף וזהב כדי לשתות כמויות גדולות של יין. הם גם פינקו את עצמם בלי סוף, וכתוב עליהם וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ כי הם מרחו על הגוף והשיער שלהם את השמנים הכי יקרים וריחניים שיש, כמו שמן אפרסמון משובח, רק כדי לענג את עצמם.
אבל הבעיה האמיתית שלהם הייתה שלא היה אכפת להם מאחרים. בזמן שהם חגגו, האחים שלהם עמדו בפני אסון. הנביא אומר עליהם וְלֹא נֶחְלוּ, מילה שקשורה לכאב או חולי. הכוונה היא שלא כאב להם הלב, והם לא הרגישו אפילו טיפה של צער או מועקה שהייתה גורמת להם להתפלל או לחזור בתשובה. על מה הם לא הצטערו? עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף. השם יוסף הוא בעצם כינוי לממלכת ישראל ולעשרת השבטים. קוראים להם כך גם בגלל שיוסף דאג לאחים שלו ופירנס אותם במצרים, וגם כי המלך הראשון שלהם היה משבט אפרים, בנו של יוסף. ה"שבר" הוא האסון והגלות שהתקרבו לאותם אחים. אותם אנשים עשירים נהנו מהחיים הטובים ולא התעצבו בכלל שהאחים שלהם סובלים ונאלצים לעזוב את ביתם. בגלל חוסר האכפתיות והניתוק הזה, הנביא מזהיר שגם הם ייענשו וילכו לגלות.