יצא לכם פעם לנסות לעשות משהו שהוא פשוט בלתי אפשרי? למשל, לנסות לצייר על מים או לבנות מגדל באוויר? הנביא שואל את העם שאלות דומות כדי להראות להם עד כמה ההתנהגות שלהם לא הגיונית. הוא שואל הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים, כלומר האם סוסים יכולים לדהור על סלע קשה בלי לשבור את הפרסות שלהם? ואז הוא מוסיף ושואל אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים, האם מישהו ינסה לחרוש אדמה שעשויה מסלע בעזרת פרות? הרי ברור שזה יהרוס את הבהמות ולא יצמח משם שום דבר.
הנביא משתמש בדוגמאות האלה כדי להסביר לעם שהם מתנהגים בצורה שמנוגדת לטבע. הם חושבים שאפשר לעשות דברים רעים, לעזוב את דרך הישר, ועדיין להצליח. אבל בדיוק כמו שאי אפשר לחרוש סלע, כך אי אפשר להרוויח ממעשים רעים. הוא אומר להם כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה. משפט צדק ומעשים טובים נועדו להיות מתוקים, לעשות סדר בעולם ולהביא שלום. אבל העם הפך אותם למשהו שנקרא רֹאשׁ וכן לַעֲנָה, שאלו הם סוגים של עשבים מאוד מרים. כלומר, במקום להתנהג בהגינות ולעשות משפט צדק, הם מילאו את הארץ בחוסר צדק ובלקיחת דברים שלא שלהם. הנביא מלמד אותנו שמי שהורס את הצדק ופוגע באנשים אחרים, בעצם פועל נגד הסדר של העולם ובסופו של דבר מפסיד, ממש כמו אדם שמנסה לחרוש סלע קשה.