נבואה זו מהווה תגובה אלוהית ישירה ליהירותם של בני ישראל, אשר התפארו בהצלחותיהם הצבאיות וייחסו אותן לעוצמתם העצמית [אבן עזרא, רד"ק]. בתגובה לחטאים אלו, ה' חורץ גזרה מוחלטת [מלבי"ם] להקים עליהם גּוֹי, המזוהה כמלך אשור וצבאו [רד"ק].
העונש מתואר במילים וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם, כלומר האויבים ידחקו וידכאו את העם [מצודת ציון]. ניכר כאן היפוך אירוני: במקום שישראל ינגחו את אויביהם כפי שהתגאו בעבר, כעת האויבים הם אלו שילחצו אותם [אבן עזרא].
הלחץ והכיבוש יקיפו את ארץ ישראל כולה מקצה לקצה. הגבול הצפוני מתואר כמקום מִלְּבוֹא חֲמָת, שהוא הדרך המובילה לעיר חמת שבפאת הצפון [מצודת דוד], והגבול הדרומי הוא עַד־נַחַל הָעֲרָבָה, המזוהה עם ים הערבה או עם נחל מצרים שבקצה הדרום-מערבי [רש"י, רד"ק].
הפרשנים מצביעים על כך שציון גבולות אלו אינו מקרי. אלו הם בדיוק גבולות הממלכה שהורחבו בתקופתו של ירבעם השני. הנביא מדגיש כי אותם שטחים ממש שישראל כבשו בעזרת ה' – אף שייחסו את הניצחון לכוחם בלבד – יהפכו כעת לזירת המפלה שממנה יילחצו ויוגלו על ידי אשור [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].