קריאת אזהרה נבואית חריפה מופנית אל עבר האליטות של שתי הממלכות, יהודה וישראל. הנביא מתעמת עם תחושת הביטחון המופרזת של ההנהגה, ומנגיד בין מעמדם הרם בעבר לבין קלקולם המוסרי ואסונם הקרב.
המילה הוי משמשת כקריאת צער ואזהרה, המרמזת על הגלות העתידה לבוא [אבן עזרא]. הנביא פונה אל השאננים – אלו השרויים בהשקט ובמנוחה [מצודת ציון], ואל הבוטחים. תחושות שאננות וביטחון אלו נובעות מתוך כוח פוליטי, צבאי ושפע כלכלי [ביאור שטיינזלץ], ומאפיינות את העשירים בשתי ערי הבירה, אשר בטוחים בעצמם ואינם כואבים את שבר עמם [רד"ק].
הבחנה מעניינת מוצגת בין שני המושגים: השאננים הם אנשי ציון שבממלכת יהודה, שבאותה עת לא חוו איום חיצוני או מלחמה ולכן היו שקטים וללא מחריד, לעומת הבוטחים שהם אנשי שומרון שבממלכת ישראל, שאמנם היו שרויים במלחמה, אך בטחו ביהירות בכוחם הצבאי ובעירם הבצורה [מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה לקרוא את הפסוק כהשוואה: הוי על אנשי ירושלים השאננים, שכן גורלם יהיה בדיוק כגורלם של אנשי שומרון הבוטחים שכבר נפלו וגלו [אברבנאל].
לגבי התואר נקובי ראשית הגויים, הפרשנים מסבירים כי משמעותו היא אנשים המפורסמים בשמם לטובה, הנחשבים למיטב ולמבחר [מצודת ציון, מלבי"ם]. אולם, למי תואר זה מכוון? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לעם ישראל עצמו. ישראל נחשבו לאומה המשובחת, המובחרת והמועדפת ביותר מכל אומות העולם, והם כונו בלשון רבים "גויים" משום שהיו עם רב וגדול [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים שתואר זה מכוון דווקא לשבעת עממי כנען שחיו בארץ לפני כניסת ישראל, והיו נחשבים לאומות מובחרות שישבו בארץ טובה [רד"ק].
סיומו של הפסוק, המילים ובאו להם בית ישראל, מתפרש בשלושה כיוונים מרכזיים המשלימים את תמונת התוכחה:
הכיוון הראשון מצביע על התבוללות רוחנית ותרבותית. עם ישראל, למרות מעלתו, בחר לעזוב את משפטי ה׳ ולאמץ את חוקיהם ודרכי עבודתם של הגויים סביבם [רש"י, מצודת דוד], ובפרט את מנהגיהם של עממי כנען שאת ארצם ירשו בחסד ה׳ [רד"ק].
הכיוון השני מצביע על הטרגדיה של הגלות. למרות שישראל היו במעמד של "ראשית הגויים" והיוו מעצמה חזקה באזור, בניגוד לדרך הטבע ולסדר ההגיוני של המלחמות, הם אלו שגלו ראשונים ונפלו תחת שליטתם של אותם גויים [מלבי"ם, אבן עזרא, אברבנאל].
הכיוון השלישי גורס כי מילים אלו פשוט מתארות את האופן היהיר שבו בני ישראל מציגים את עצמם כלפי שאר העמים, כמי שראויים להנהיג [ביאור שטיינזלץ].