הנביא משתמש בתופעות טבע בלתי אפשריות כדי להמחיש את האבסורד וההרס העצמי שבחברה המעוותת את יסודותיה המוסריים. השאלה הרטורית הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים וכן אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים מתייחסת בשני חלקיה אל הסלע, כלומר, האם אדם יחרוש סלע באמצעות בקר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הנביא מתאר כאן פעולות המנוגדות לסדרו הטבעי של העולם. כשם שסוסים הרצים על סלע קשה ישברו את פרסותיהם, וכשם שחרישה בסלע תאבד ותהרוס את הבהמות ללא שום רווח, כך לא ניתן לשנות את דרך הישר ולהרוויח מכך [מצודת דוד].
למשל זה מספר רבדים. במישור הרעיוני, הנביא לועג לאשליה של העם שניתן להפוך את סדרי העולם, לנטוש את דרך הטוב ועדיין להצליח ולהתקיים [רש"י, אבן עזרא]. במישור הסמלי, הסלע הקשה והגבוה משקף את לבם האטום והגאה של העם, שאינו מסוגל עוד לקבל מוסר או לעמוד בפני יצרו [מלבי"ם, אברבנאל]. כתוצאה מאטימות זו, ארצם עצמה הפכה למעין שדה טרשים חסר תקנה [ביאור שטיינזלץ], ולכן בבוא העת הם לא יוכלו לדהור על סוסיהם כדי להינצל מחרב המלחמה, ולא יוכלו לחרוש את אדמתם כדי להינצל מן הרעב [מלבי"ם, אברבנאל].
הסיבה לחורבן זה מפורטת בהמשך, כִּי הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה. המשפט והצדקה נועדו להיות מתוקים, לקיים את יישובו של העולם ולהביא שלום וטוב [אבן עזרא, רד"ק]. תחת זאת, העם הפך אותם למונחים רֹאשׁ וכן לַעֲנָה שהם סוגים של עשבים מרים ורעילים המביאים מוות [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
באשר למשמעות המעשית של היפוך זה, יש המפרשים כי במקום משפט צדק, העם מילא את הארץ בעושק, חמס ושוד [אברבנאל]. גישה אחרת רואה בכך המרה של משפטי התורה ומצוותיה בעבודה זרה ובחוקי הגויים [מצודת דוד]. כך או כך, התוצאה היא הרסנית. עיוות המשפט שבין אדם לחברו מונע את הניצחון במלחמה, והיעדר הצדקה שבין אדם לה' עוצר את הגשמים ומביא שממה [מלבי"ם]. בסופו של דבר, מי שהורס את יסודות הצדק פועל נגד סדרו של עולם וממיט על עצמו הפסד ואבדון, ממש כמו מי שמנסה לחרוש סלע [מצודת דוד, רד"ק].