קרה לכם פעם שניסיתם להתעלם מבעיה, וקיוויתם שהיא פשוט תיעלם מעצמה? הנביא עמוס פונה למנהיגים שמתנהגים בצורה לא הוגנת, אבל בטוחים שלהם לא יקרה שום דבר רע. הוא קורא להם הַמְנַדִּים, כלומר אנשים שמרחיקים ודוחים את המחשבות על היוֹם רָע, שהוא יום העונש. הם מזלזלים באזהרות של הנביא ומשכנעים את עצמם שהעונש לא יגיע לעולם, או שהוא יקרה רק בעתיד הרחוק מאוד. בגלל שהם לא מפחדים, הם ממשיכים להרגיש בנוח ולעשות מעשים רעים.
אבל כאן יש דבר הפוך ומפתיע. בזמן שהם מנסים להרחיק את העונש במחשבה שלהם, במציאות הם עושים בדיוק את הפעולה ההפוכה: וַתַּגִּישׁוּן, כלומר הם מקרבים, מציאות של שֶׁבֶת חָמָס. הכוונה היא שהם יושבים יחד כדי לעשות מעשים של חמס, שזה גזל וחוסר צדק. המנהיגים האלה יושבים למשל בבית המשפט ופוסקים משפטים לא הוגנים שלוקחים מאנשים עניים את מה ששייך להם. הנביא מסביר להם שאי אפשר לברוח מהתוצאות של המעשים שלנו. דווקא בגלל שהם ממשיכים להתנהג בחוסר הגינות ולפגוע באחרים, הם בעצם מקרבים אליהם את אותו יום רע שהם כל כך מנסים לשכוח.