דברים, פרק ח׳, פסוק י׳

המעבר לחיים בארץ שופעת עלול להשכיח מן האדם את תלותו בה', ולכן נקבע מנגנון של הכרת הטוב סביב פעולת האכילה הבסיסית. כאשר מתקיים באדם וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, מתוך שפע פירות הארץ או מתוך הסתפקות במועט, עליו לזכור שהשגשוג הוא מתנה. הדרישה וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ נתפסת לרוב כציווי להודות על ההשגחה במידת הרחמים ובמידת הדין כאחד, אך יש הרואים בה הבטחה שהשפע יעורר באדם ברכה טבעית וספונטנית. ההודאה היא כפולה, על המזון עצמו וגם עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה שהצמיחה אותו, ובאמצעותה מחדיר האדם בעצמו את ההכרה בבורא, ממשיך את השפע בעולם ומתחייב להקדיש את כוחו הפיזי לעשיית רצון ה'.