דברים, פרק ח׳, פסוק י״ב

המעבר מחיי נדודים באוהלים לחיי קבע נוחים טומן בחובו סכנה רוחנית של שכחת ה' וההיסטוריה של יציאת מצרים. התורה מזהירה מפני מצב של שפע כלכלי, פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, שיוביל לישיבה שאננה במבנים חזקים ונאים המספקים את כל צורכי האדם, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. בשונה מתבואה חקלאית הנתפסת כברכת שמים, עצם העיסוק בבנייה, ואף ההתעשרות הפתאומית ממציאת אוצרות שהוטמנו בבתי הכנענים שנהרסו, מנפחים את גאוות האדם וגורמים לו לייחס את ההצלחה לכוחו העצמי. תחושת רווחה זו מפתה את הלב להכחיש את הבורא, אך הישיבה השלווה בבתים אינה מובטחת לעד והיא מותנית בשמירת המצוות ובהתרחקות מגזל ומחמדנות.