קרה לכם פעם שהיו לכם המון צעצועים או ממתקים, אבל פשוט לא התחשק לכם לשחק או ליהנות מהם? לפעמים אנשים אוספים המון עֹשֶׁר וּנְכָסִים, שזה אומר הרבה כסף, זהב ורכוש, אבל זה בכלל לא מבטיח שיהיה להם טוב. כשהכתוב מדבר על כָּל־הָאָדָם, הוא לא מתכוון לכל אחד בעולם, אלא לאדם מיוחד וטוב שה׳ בוחר בו. ה׳ נותן לו כוח ויכולת לשלוט ברכוש שלו, וזה מה שנקרא וְהִשְׁלִיטוֹ. בזכות הכוח הזה, האדם מקבל מה׳ את השלווה הנפשית שמאפשרת לו באמת ליהנות מהדברים שלו ברוגע, וזה נקרא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ עכשיו, בעולם הזה.
אבל איך אפשר לקחת את העושר איתנו הלאה, לעולם הבא? הדרך היחידה וְלָשֵׂאת אֶת־חֶלְקוֹ, כלומר לקחת את החלק האמיתי שלנו לנצח, היא לתת מהכסף שלנו לצדקה ולעזור לאחרים. כשאדם נותן צדקה בלב שלם, בלי להצטער על הכסף שהוא מחלק אחרי שעבד כל כך קשה, הוא זוכה וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ. הוא לא חי בחרדה שיגנבו לו את הרכוש או שהוא יפסיד אותו, אלא חי בשקט ובשמחה.
להיות עשיר זה מבחן בכלל לא קל, כי לפעמים השפע גורם לאנשים להיות גאוותנים ולשכוח את מה שחשוב באמת. לכן, אם אדם גם מצליח ליהנות ממה שיש לו, גם נותן צדקה בשמחה וגם נשאר אדם טוב, צריך לדעת שזֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. המילה מַתַּת פירושה מתנה. זוהי ממש מתנה מיוחדת והשגחה מה׳, ששומר על האדם מכל הסכנות של העושר ועוזר לו ליהנות באמת.