קהלת, פרק ו׳, פסוק א׳

קיים עיוות מוסרי בעולם הזה, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, שבו האדם לוקח את שפע הרכוש שהעניק לו ה' לטובה והופך אותו למקור של נזק. רָעָה זו מתבטאת בצרות עין של אדם האוגר הון עבור יורשיו, מונע חסד מעצמו ומאחרים, ולבסוף נענש בכך שאינו נהנה מפרי עמלו ורכושו עובר לאנשים זרים. גישה אחרת מסבירה מילה זו כמחשבות רעות של סוחרים נוכלים המרמים את קוניהם. מציאות עגומה זו היא וְרַבָּה, כלומר תופעה נפוצה ורווחת מאוד, ויש המפרשים שהיא צרה עצומה וכבדה עַל הָאָדָם הגורמת לו לצער עמוק.