קיומו הקצר של האדם בעולם מציב בפניו חידה מתמדת באשר למשמעות חייו ולערך האמיתי של מעשיו. חוסר הוודאות האנושי מתבטא בשתי חזיתות: חוסר היכולת להבחין מהו הדבר הנכון והטוב לעשות בהווה, והעיוורון המוחלט לגבי מה שיתרחש בעתיד לאחר המוות.
השאלה הפותחת, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים, נתפסת מצד אחד כתהייה על המגבלות האנושיות ועל המבוכה מול פשר הקיום [ביאור שטיינזלץ]. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא לראות בכך קריאה לפעולה רוחנית: מי הוא החכם היודע אילו מעשים טובים כדאי לאדם לעשות בחייו הקצרים, כדי לזכות בחיים ארוכים בעולם הבא [רש"י, חומת אנך, צאינה וראינה]. מאחר שהחיים בעולם הזה חולפים וחסרי ממשות, הטוב היחיד שראוי להיאחז בו הוא לימוד התורה והמצוות [תורה תמימה]. מנגד, יש המדגישים כי מעטים מאוד הם האנשים שבאמת משכילים להבין מהו הטוב האמיתי [מצודת דוד]. בהיבט החומרי, האדם כלל אינו יודע אם העושר שהוא רודף אחריו אכן טוב עבורו, או שמא הוא שמור בסופו של דבר לרעתו [אבן עזרא, תעלומות חכמה].
על טבעם החולף של החיים נכתב מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ, כלומר ימי חייו של האדם קצובים, מועטים וחסרי ממשות. בשל כך, עולה השאלה כיצד להתייחס לזמן שנותר, כפי שמתבטא במילים וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל. הפרשנים נחלקים לשני כיווני חשיבה מרכזיים בהבנת דימוי הצל:
הגישה הראשונה מתמקדת בזריזות וניצול הזמן. על האדם להזדרז ולעשות מעשים טובים משום שחייו חולפים במהירות, לא כצל קבוע של כותל או עץ דקל, אלא כצלו של עוף פורח שחולף ונעלם כהרף עין [רש"י, תורה תמימה]. בדומה לכך, כשם שהצל נע ונד תמיד בעקבות תנועת השמש ואינו נח לעולם, כך על האדם לפעול ברציפות וללא הרף [מצודת דוד].
הגישה השנייה קוראת לשינוי תפיסתי. על האדם להתייחס לכל ענייני העולם הזה ותענוגותיו כאל צל חולף וחסר חשיבות. הבנה זו מקלה עליו לפרוש מתאוות חומריות ולהתמקד בעונג הרוחני והנצחי [אבן עזרא, תעלומות חכמה].
החלק החותם, אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו, עוסק בחוסר האונים מול העתיד. רוב הפרשנים רואים בכך אזהרה מפני רדיפה עיוורת אחר ממון. אדם עמל, ולעיתים אף עושק אחרים, כדי לאסוף הון ולהורישו לבניו, אך למעשה אין לו שום דרך לדעת מה יעלה בגורל רכושו לאחר מותו, ולכן אין טעם שיכלה את כוחותיו בכך [רש"י, אבן עזרא, חומת אנך, צאינה וראינה, תעלומות חכמה]. חוסר הידיעה של האדם כה עמוק, עד כי הוא אינו יודע אפילו מה מתרחש מאחורי גבו בעולם המוחשי מבלי שיגידו לו, קל וחומר שאינו יכול לחזות את העתיד הרחוק [מצודת דוד]. מתוך חוסר היכולת לדעת מה ישרוד לאחר המוות, מתקשה האדם לדעת איזה "טוב" כדאי לו בכלל לעשות בחייו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפתרון למבוכה זו טמון בכך שהדבר היחיד שבוודאות נשאר לאדם לאחר לכתו, והוא הטוב מכל, הוא השם הטוב שקנה לעצמו במעשיו [תורה תמימה].