המרדף אחר אריכות ימים וצבירת נכסים מאבד כל משמעות כאשר האדם אינו מצליח לחוות סיפוק, הנאה או משמעות בחייו.
המילה וְאִלּוּ נהגית במלרע (בהטעמת ההברה האחרונה) ומופיעה בתבנית דומה במגילת אסתר [מנחת שי, אבן עזרא]. יש המפרשים כי מילה זו מורכבת למעשה מצירוף המילים "אם" ו"לו" [אבן עזרא].
הביטוי אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם בא לתאר תוחלת חיים חריגה באורכה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר פשוט באלפיים שנות חיים. עם זאת, יש המפרשים זאת כהכפלה של אלף כפול אלף, כלומר מיליון שנים [אבן עזרא]. גישה אחרת מציעה פירוש רוחני, לפיו אין מדובר ברצף חיים אחד, אלא בשני גלגולי חיים שונים שבהם האדם חי אלף שנים בכל פעם [תעלומות חכמה].
על אף אריכות הימים המופלגת, הפסוק מדגיש מצב שבו האדם וְטוֹבָה לֹא רָאָה. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעות הדבר היא שהאדם היה להוט לרכוש נכסים, אך בפועל לא התענג עליהם ולא זכה ליהנות מפרי עמלו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף גורס כי חוסר הראייה בטובה מתייחס לכך שהאדם לא עשה מעשים טובים עם כספו [צאינה וראינה].
בסופו של דבר, הֲלֹא אֶל־מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ. הפרשנים מסכימים כי ה"מקום האחד" הוא הקבר. המסר הוא שאין כל יתרון באריכות ימים ללא הנאה או מעשים טובים, שכן המוות משווה בין כולם. העשיר שצבר נכסים ללא הרף ישוב אל עפר הארץ בדיוק כמו העני המרוד, ודבר לא יישאר מהישגיו [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. לעומת זאת, על פי הגישה המתייחסת לגלגולי נשמות, ההליכה למקום אחד מסמלת אובדן מוחלט של הגוף והנשמה גם יחד עבור מי שלא זכה לתקן את דרכיו במשך תקופות חיים ארוכות [תעלומות חכמה].