שמתם לב פעם מה קורה כשזורקים ענפי קוצים לתוך אש דולקת? בניגוד לבולי עץ טובים שבוערים בשקט ומפיקים חום נעים, הקוצים קופצים באש ומשמיעים קולות פצפוץ חזקים מאוד. שלמה המלך משתמש בדוגמה הזו מחיי היום-יום ומתאר את הַסִּירִים, שהם ענפי הקוצים, כאשר מבעירים אותם תַּחַת הַסִּיר, שהוא סיר בישול מנחושת. יש כאן ממש משחק מילים חכם! הקוצים עושים המון רעש דווקא בגלל שהם חסרי ערך. הם לא באמת נותנים חום שעוזר לבשל את האוכל והם נכבים מהר מאוד. הרעש שהם מקימים הוא הדרך שלהם לנסות להראות שגם הם עצים חשובים שצריך לשים אליהם לב, בניגוד לעצי פרי שמוכיחים את הערך שלהם בשקט דרך הפירות הטעימים שהם מצמיחים.
באותו אופן בדיוק מתנהג גם אדם חסר תוכן, וזהו שְׂחֹק הַכְּסִיל. אדם טיפש או רשע נוטה לדבר המון, להתווכח בקול רם או להשוויץ, רק כדי שכולם יסתכלו עליו ויחשבו שהוא חשוב. הצחוק והפטפוט שלו הם רק רעש ריק שנועד למשוך תשומת לב. בסופו של דבר, וְגַם-זֶה הָבֶל. כל הרעש הזה של האנשים הטיפשים חולף ונעלם מהר מאוד, ממש כמו אש הקוצים, ולא מביא שום תועלת אמיתית לאף אחד.