קרה לכם פעם שתכננתם לעשות משהו חשוב, אולי לבקש סליחה מחבר או לעזור בבית, אבל אמרתם לעצמכם שתעשו את זה כבר מחר, ופתאום קרה משהו לא צפוי שממש לא השאיר לכם זמן? שלמה המלך מסביר לנו שלֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ, כלומר, אנחנו בני האדם אף פעם לא יכולים לדעת מתי תגיע צרה או מתי יקרה משהו פתאומי שיעצור את התוכניות שלנו.
כדי שנבין זאת בקלות, הוא נותן לנו שתי דוגמאות יפות מהטבע. הדוגמה הראשונה היא כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה. מצודה היא רשת של דייגים. תארו לעצמכם דגים ששוחים להם בים בנחת, רואים פיתיון טעים, ופתאום נתפסים ברשת בלי שום אזהרה מראש. הדוגמה השנייה היא וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח. פח הוא מלכודת. הציפור רואה גרגיר חיטה, מנקרת בו מתוך רצון לאכול, ומיד נלכדת. בשני המקרים, בעלי החיים חשבו שהם הולכים לקראת משהו מהנה, ולא שמו לב לסכנה שמסתתרת ממש מתחת לאף שלהם.
בדיוק באותו אופן, יוּקָשִׁים בני האדם. המילה הזו אומרת שגם אנחנו נלכדים לפעמים בצרות שמופיעות לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם, ממש בהפתעה גמורה. לפעמים אנחנו נגררים אחרי דברים שנראים לנו כיפיים באותו רגע, עושים טעויות, וכשמגיעה בעיה אנחנו מאשימים כל מיני דברים מסביבנו במקום להבין שהמעשים שלנו הם אלו שהכשילו אותנו.
החכם באדם מלמד אותנו כאן סוד חשוב מאוד: אל תדחו דברים טובים למחר. אל תגידו שתתקנו את המעשים שלכם או תחזרו בתשובה אל ה׳ רק כשתהיו גדולים. נצלו את הכוח שלכם עכשיו, עשו מעשים טובים מיד, ואל תחכו לרגע שבו תופתעו ולא תוכלו לתקן.