קהלת, פרק ט׳, פסוק י״ב

האדם חי בחוסר ודאות ואינו יודע מתי יתרחש אסונו או יגיע יומו, ולכן כִּי גַּם לֹא־יֵדַע הָאָדָם אֶת־עִתּוֹ. כדי להמחיש את פתאומיות הצרה, הוא מדומה לבעלי חיים הנלכדים בהפתעה: כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה, שהיא רשת מכאיבה או חכה החונקת אותם, וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח, כלומר במלכודת. ממש כמותם, כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם ונלכדים לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם ללא כל התראה מוקדמת. כשם שהחיות מתפתות לפיתיון מתוך רדיפה אחר הנאות ומאשימות את הטבע בלכידתן, כך בני האדם מאשימים גורמים טבעיים בצרותיהם ואינם מבינים שהחטא הוא המוקש האמיתי. בשל פתאומיות הקץ, על האדם להזדרז לתקן את מעשיו ולשוב אל ה' מיד, ולא לדחות זאת לימי זקנתו.