ההכרה בסופיות החיים היא הכוח המניע את האדם לתקן את דרכיו, שכן כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וידיעה זו מעוררת בהם פחד מן הדין. לעומת זאת, וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, שכן לאחר המוות פוסקת ההכרה ואין עוד כל תועלת בחרטה. משום כך וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר ולא ניתן עוד לאסוף זכויות בעולם הבא, כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם ואבד כוחם לפעול וליצור. משמעות זו תקפה גם בחיי האדם, ומבחינה בין הצדיקים שזוכרים את יום המיתה ונשמרים מן החטא, לבין הרשעים הנחשבים כמתים משום שהם מדחיקים את סופם, כופרים בשכר ועונש ורודפים רק אחר הנאות.
קהלת, פרק ט׳, פסוק ה׳
כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.