יצא לכם פעם לשחק במשחק שיש בו שעון עצר, או לנסות לסיים משימה חשובה לפני שהזמן נגמר? בדרך כלל, כשאנחנו יודעים שהזמן שלנו מוגבל, אנחנו מתאמצים הרבה יותר ומשתדלים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים. שלמה המלך מלמד אותנו שזה נכון גם לגבי החיים שלנו. המילים כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ מזכירות לנו שכל אדם יודע שהחיים בעולם הזה לא נמשכים לנצח. הידיעה הזו היא בעצם יתרון גדול, כי היא מעוררת אותנו לנצל את הזמן, לעשות מעשים טובים ולתקן טעויות כל עוד אנחנו יכולים.
לעומת זאת, וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. אחרי שאדם מסיים את חייו בעולם, הוא כבר לא יכול לשנות או לתקן. גם אם הוא ירצה להתחרט על מעשים לא טובים שעשה, זה כבר לא יועיל לו. משום כך וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר, כי אחרי שעוברים לעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות או לאסוף עוד זכויות. מפרשי התנ"ך מסבירים שזה ממש כמו ההכנות לשבת: מי שטרח והכין אוכל ביום שישי, יהיה לו מה לאכול בשבת. העולם שלנו הוא הזמן להכין ולעשות טוב. אחרי שמסיימים את התפקיד בעולם, כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם, שכן לאדם שכבר איננו אין יותר כוח לפעול, לשנות או ליצור דברים חדשים במציאות. לכן, כל יום שאנחנו כאן הוא הזדמנות יקרה ונפלאה לאסוף מעשים טובים.