קהלת, פרק ט׳, פסוק ב׳

מאורעות החיים והמוות פוקדים את כל בני האדם באופן שווה, מצב שבו הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד, וזאת כדי לשמור על הבחירה החופשית של האדם או כתוצאה מחטאו של אדם הראשון שגזר כליה על שורש האנושות כולה. גורל אחיד זה מכה בכל סוגי האנשים על כל רבדי קיומם, החל ממעשיהם של לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, דרך כוונת ליבו של לַטּוֹב המיטיב עם הבריות, ועד למחשבותיו של וְלַטָּהוֹר שרוחו קדושה מול וְלַטָּמֵא השקוע במחשבות מגונות. השוויון המוחלט, המודגש דקדוקית במילים כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, חל גם על המקריב קרבנות לה' וְלַזֹּבֵחַ לעומת וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ, ואף בדיבור בין הַנִּשְׁבָּע בקלות דעת לבין כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא הנמנע מכך מפחד שלא יעמוד בדיבורו. למרות היעדר הצדק הגלוי בעולם הזה, הצדיקים ממשיכים לבחור בדרך הישר מתוך אמונה שה' יברר את ההבדל האמיתי בין בני האדם וישלם לכל איש כגמולו בעולם הבא.