קהלת, פרק ט׳, פסוק א׳

מתוך התבוננות שנועדה לברר ולהבחין בין אמת לשקר, כפי שמעיד המחבר במילים אֶת־כׇּל־זֶה נָתַתִּי אֶל־לִבִּי וְלָבוּר, מתגלה כי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים נתונים לחלוטין בְּיַד הָאֱלֹהִים. שליטה עליונה זו מקיפה גם את וַעֲבָדֵיהֶם, בין אם הכוונה למעשיהם, לתלמידיהם או ליצרם הרע הכפוף להם, והיא מבטאת חוסר שליטה אנושי מוחלט על הגורל או לחלופין השגחה צמודה המרבה את שכרם. חוסר האונים ניכר גם ברגשות, שכן גַּם־אַהֲבָה גַם־שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם, ואין הוא יודע אילו ממעשיו יעוררו את יחסו של ה' אליו, ואף אינו מבין ושולט בסיבות לרגשותיו שלו כלפי אחרים. במציאות שבה הַכֹּל לִפְנֵיהֶם וכל מאורעות החיים נגזרו מראש מן השמים, מוצע לאדם החש אובד עצות להביא את ספקותיו לפני החכמים כדי שיתפללו בעדו וידריכו אותו.