שמות, פרק כ״ד, פסוק ח׳

טקס כריתת הברית בין ה' לעם ישראל נחתם בפעולה סמלית של חלוקת דם המייצג את החיים, כאשר וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם, כלומר את המחצית שנותרה לאחר שחציו הראשון ניתן על המזבח. משה מבצע פעולת הזאה עדינה של טיהור שבה הוא וַיִּזְרֹק את הדם עַל הָעָם, בין אם בהזאה ישירה על נציגי העם ובגדיהם, בזריקה באוויר לעברם, או בהזאה על המזבח לשם כפרתם. בהכרזתו הִנֵּה דַם הַבְּרִית מבהיר משה את המסר הכפול של הדם, המשמש הן כאזהרה מפני הפרת התורה והן כסמל לאהבה, לשותפות ולהשלמת תהליך הגיור של ישראל. התחייבות הדדית זו חלה עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, ומבטאת קבלה מוחלטת ובלתי מותנית של כל המצוות.