שמות, פרק כ״ד, פסוק ד׳

מעמד כריתת הברית מקבע את ההסכם בין ה' לעם ישראל באופן מוחשי, כאשר בתחילה וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' במסמך עדות נצחי, הכולל את הציוויים האחרונים או את התורה כולה מבראשית. מתוך רצון להקדים את ענייני הקודש לעיסוקי החול, משה מזדרז וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר למחרת, ובמקום שבו עמד העם וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר כדי להקריב את קורבנות הברית. המזבח ייצג את כבוד ה', ומולו הציב משה וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. ניצבות המזבח והמצבות אלו מול אלו המחישה את שותפות שני הצדדים, ושימשה עדות חיה להתחייבותם של כלל דורות ישראל ללימוד התורה ולקיומה.