שמות, פרק כ״ד, פסוק י׳

מנהיגי העם זכו להשגה נבואית ושכלית של כבוד ה', וכאשר וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הם חוו את השגחתו המיוחדת, על אף שיש מפרשים שהסתכלותם הייתה פגומה וראויה לעונש שנדחה. במראה מטפורי זה הם חזו בתחתית כסא הכבוד, וְתַחַת רַגְלָיו הוצגה תבנית של אבן בניין, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, שנועדה להזכיר תמיד את סבלם של ישראל בעבודת הפרך במצרים ואף שמשה כמסך מגן מפני האור האלוהי. עם הגאולה התחלף מראה הלבנה הקשה למראה צלול וזוהר כשמיים נקיים מעננים, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. מעבר זה מצורת הלבנה אל השמיים הבהירים מסמל את הזדככות המציאות החומרית ואת מוכנות הנפש לקבל את ההשגות העליונות ביותר.