יצא לכם פעם לדמיין איך זה מרגיש להיות קרובים מאוד לה'? כשהמנהיגים של בני ישראל עמדו למרגלות הר סיני, הם חוו רגע מיוחד ועוצמתי. כמובן שאנחנו יודעים שאי אפשר באמת לראות את ה' בעיניים רגילות. לכן, כשהם וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הכוונה היא לא לראייה רגילה, אלא לכך שהם זכו לראות מראה נבואי בלב ובשכל. הם הרגישו את הכבוד העצום של ה', והבינו כמה הוא שומר על עם ישראל ומשגיח עליהם באהבה.
בתוך המראה הרוחני הזה, הם ראו משהו מרגש ממש מתחת לכיסא הכבוד של ה', וְתַחַת רַגְלָיו. הם ראו צורה של לבנת בניין, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת, אבל זו לא הייתה סתם לבנה מבוץ, אלא לבנה עשויה מאבן יקרה בצבע תכלת שנקראת הַסַּפִּיר. למה דווקא לבנה? הלבנה הזו נועדה להזכיר את העבודה הקשה של בני ישראל כשהיו עבדים במצרים והכינו לבנים. ה' כביכול שומר את הלבנה הזו קרוב אליו, כדי לזכור תמיד את הקושי שלהם ולהראות שהוא היה איתם והשתתף בצערם.
אבל המראה הזה היה גם מלא בתקווה ואור. הצבע של אותה אבן ספיר היה וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר, כלומר מראה צלול, נקי וזוהר, בדיוק כמו שמיים בהירים שאין בהם אפילו ענן אחד. זה הראה להם שכל עוד הם היו עבדים, החיים שלהם היו קשים כמו לבנה, אבל עכשיו כשהם נגאלו וזכו לקבל את התורה, הכל השתנה. הקושי התחלף בשמחה, והנפש שלהם הפכה לנקייה וטהורה, ממש כמו שמיים מאירים ופתוחים.