מעמד הר סיני מגיע לשיאו ברגע נשגב של התגלות, שבו הבריאה כולה מוצאת את ייעודה ויציבותה. הפסוק מסכם את תהליך ההתקרבות אל האלוהות, תוך שהוא משרטט את גבולות הקדושה ואת ההכנה הנדרשת כדי לעמוד מול פני השכינה.
המילה וַיִּשְׁכֹּן מלמדת כי כבוד ה׳ כבר ירד ושכן על ההר בשלבים הקודמים של ההתגלות, והכתוב כעת מסכם ומפרט את השתלשלות האירועים [אבן עזרא, חזקוני, ביאור יש"ר]. השכנת השכינה בהר סיני רומזת גם לנושא של הפרשה הבאה, מלאכת המשכן, ויוצרת קשר מהותי בין מעמד הר סיני להשראת השכינה העתידית בתוך מחנה ישראל [קאסוטו]. בנוסף, יש בכך רמז עמוק לכך שהעולם, שהיה מתמוטט ורועד, מצא כעת את יציבותו עם קבלת התורה, בדומה למנוחה שאחרי ששת ימי הבריאה [שפתי כהן]. כבוד אלוהי זה עתיד לשרות על ישראל לעולם, כל עוד לא ירשיעו במעשיהם [קיצור בעל הטורים].
לגבי המילים וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים, מתקיימת מחלוקת עמוקה בין הפרשנים בשתי שאלות מרכזיות: מה או את מי כיסה הענן, ומתי בדיוק התרחשו ששת הימים הללו.
גישה אחת מסבירה שהאירוע התרחש לפני מתן תורה, מראש חודש סיוון ועד היום השישי בו. לפי תפיסה זו, הענן כיסה את ההר עצמו, שכן משה היה עסוק באותם ימים בעלייה וירידה מן ההר כדי להעביר את דברי ה׳ לעם, ולכן לא ייתכן שהיה מכוסה ומופרש [רש"י, מזרחי, תורה תמימה, גור אריה].
לעומת זאת, גישה שנייה גורסת כי הפסוק מתאר את האירועים שאחרי מתן תורה, בתחילת ארבעים הימים שעלה משה לקבל את הלוחות. לפי דעה זו, הענן כיסה את משה עצמו. ששת הימים נועדו להיות ימי פרישה, הכנה וקידוש נפשי, בדומה לכהן גדול הפורש ממשפחתו לפני יום הכיפורים. מטרת ההמתנה הייתה לזכך את גופו של משה מאכילה ושתייה, להשוותו למלאכי השרת, ולהכינו לכניסה אל מחנה השכינה [רש"י, מזרחי, רבנו בחיי, ברכת אשר על התורה, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש מי שדוחה את הגישה השנייה, בטענה שלא ייתכן שמשה המתין שישה ימים לאחר מתן תורה ללא דיבור אלוהי, שכן הדבר היה נראה כאילו ה׳ מתאנף וכועס עליו [אבן עזרא הקצר].
גישה שלישית מציעה כי הענן לא כיסה את ההר או את משה, אלא את כבוד ה׳ עצמו, שהיה כאש אוכלת. הענן הסתיר את ההתגלות ואת האש אפילו ממשה שחיכה בסמוך בשולי ההר, עד לרגע שבו ניתן לו האישור להתקרב [העמק דבר, מלבי"ם].
המילים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מתארות את סיומה של תקופת ההכנה, שכן מקובל שפעולה נמשכת שישה ימים ברציפות עד להכרעה ביום השביעי [קאסוטו]. אם מדובר ביום שלפני מתן תורה, הקריאה נועדה למעשה לכלל ישראל כדי לשמוע את עשרת הדיברות, אלא שהכתוב ייחד את הקריאה למשה כדי לחלוק לו כבוד [רש"י, תורה תמימה]. מנגד, אם מדובר בימים שלאחר מתן תורה, הקריאה נועדה להזמין את משה לעלות משיפולי ההר אל תוך הכבוד האלוהי, מתוך יראה ורעדה, כדי להשיג את חכמת התורה בשלמותה. כדי לאפשר למשה להיכנס בבטחה, ה׳ יצר עבורו שביל מיוחד מִתּוֹךְ הֶעָנָן, בדומה לשביל שנבקע בתוך מי ים סוף, וכך צעד משה אל תוך הערפל האלוהי [רבנו בחיי, מלבי"ם].