מעמד הר סיני מלווה בהצבת גבולות ברורים של קדושה והתגלות, המחלקים את האומה לשלוש מדרגות שונות של קרבה אל ה'. הפסוק משרטט את המחיצות הללו במרחב תוך שהוא מדגיש את מעמדו הייחודי של מנהיג העם.
אף על פי שה' מדבר ישירות אל משה, הפסוק מנוסח בגוף שלישי – וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה. רוב מפרשי הפשט מציינים כי זוהי תופעה שכיחה ומקובלת בסגנון הלשון המקראי [אבן עזרא, הטור הארוך, אבי עזר]. עם זאת, יש המסבירים כי מכיוון שהציווי נאמר גם באוזני אהרן ומלוויו, היה צורך לדבר על משה בגוף שלישי כדי לצוות על שאר הנוכחים להניח לו להמשיך בדרכו יחידי [רמב"ן, קאסוטו].
ההוראה וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' מכוונת לכניסתו של משה אל תוך הערפל, הוא הענן העבה שבו שורה השכינה [רש"י, מזרחי]. המילה לְבַדּוֹ באה להוציא מן הכלל את אהרן; היות שבפסוק הקודם נאמר למשה ואהרן לעלות יחד, נוצר הכרח להבהיר שכעת משה ממשיך לגשת פנימה בעצמו [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. כניסה יחידנית זו מסמלת את ההבדל המהותי בין מדרגת הנבואה של משה לזו של אהרן ובניו [רקנאטי], ומעידה על מעלתו של משה כעין "בן בית" המורשה להיכנס לפני ולפנים, בדומה לכהן הגדול הנכנס לבדו לקודש הקודשים [קיצור בעל הטורים, שפתי כהן].
המדרגה השנייה במעלה ההר מתוארת במילים וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ. מילים אלו מתייחסות לאהרן, נדב, אביהוא ושבעים הזקנים [אבן עזרא הקצר, ביאור שטיינזלץ]. קבוצת המנהיגות הזו מורשית לעלות בהר, אך נאסר עליה לחצות את המחיצות הפנימיות ולגשת אל מקום ההתגלות עצמו [שד"ל, מלבי"ם, קאסוטו].
המדרגה השלישית והחיצונית ביותר שייכת לכלל הציבור, ועליה נאמר וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. בניגוד לזקנים ולכוהנים, על העם חל איסור מוחלט לעלות בהר אפילו עלייה כלשהי, ועליו להישאר בתחתיתו [שד"ל, מלבי"ם]. המילה עִמּוֹ מלמדת שהעם אינו רשאי לעלות לא עם משה, שהוא העיקר, ולא עם פמליית המנהיגים המלווה אותו בתחילת הדרך [אבן עזרא הקצר]. הנחיה זו מהווה אזהרה רשמית לעם לשמור על מרחק ראוי, אף על פי שבשלב זה טרם נקבע עונש מוות למפרי הגבול [העמק דבר, בכור שור].