מעמד הר סיני מגיע לשיאו בטקס סמלי ורב רושם של כריתת ברית בין ה׳ לעם ישראל. פעולה זו נעשית באמצעות דם, המייצג את החיים עצמם, אשר מחולק לשניים כדי ליצור קשר מוחלט ובלתי ניתן לניתוק בין הצדדים.
השלב הראשון בטקס מתואר במילים וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם. מדובר בלקיחת המחצית השנייה של הדם, שנותרה באגנות לאחר שחציו הראשון כבר נזרק על המזבח [אבן עזרא, רלב"ג, קאסוטו]. הפעולה שביצע משה, וַיִּזְרֹק, אינה זריקה בכוח או השלכה באוויר, אלא פעולה עדינה של הזאה וטיהור [רש"י, מזרחי, גור אריה].
באשר ליעד ההזאה, עַל הָעָם, קיימת מחלוקת רחבה בקרב הפרשנים כיצד התבצע הדבר בפועל. גישה אחת גורסת כי ההזאה נעשתה על העם ממש. מכיוון שלא ניתן להזות דם על מיליוני אנשים, הדם הוזה על הזקנים שייצגו את העם כולו, או על קבוצה מסוימת מתוכם [אבן עזרא, רלב"ג, ביאור יש"ר], ויש המציעים שהדם הוזה על שתים עשרה המצבות שייצגו את השבטים [קאסוטו]. לפי דעה נוספת בגישה זו, הדם הוזה ישירות על בגדי העם, בדומה להזאת הדם על בגדי אהרן הכהן. כתם דם זה נחשב לכבוד גדול ולעדות מוחשית לכניסתם לברית, והוא מכונה במקרא "עדי", תכשיט רוחני שעם ישראל נאלץ להסיר מעליו מאוחר יותר בעקבות חטא העגל [רבנו חננאל, רבנו בחיי]. גישה שנייה ממתנת את התיאור הפיזי ומסבירה כי הדם לא הוזה על העם עצמו, אלא רק נזרק באוויר לכיוונם ולנגד פניהם [רבנו בחיי, רש"ר הירש].
לעומת הגישות הפיזיות, גישה מרכזית שלישית, הנשענת על התרגומים הארמיים, מוציאה את הדברים מפשוטם וקובעת כי הדם כלל לא נזרק על העם, אלא על המזבח, במטרה לכפר בעד העם. המזבח שימש למעשה כשליח של ישראל לקבלת הדם והברית. פרשנים מציינים כי התרגומים שינו את הפשט בכוונה כדי שגויים לא ילעגו לתורה ולמנהגיה [שד"ל, רש"י, העמק דבר, פרדס יוסף].
הכרזתו של משה, הִנֵּה דַם הַבְּרִית, מבהירה את מהות הטקס. דרכם של כורתי ברית היא לחלק דבר אחד לשני חלקים, כפי שנעשה בברית בין הבתרים. עם זאת, הבחירה להשתמש בדם דווקא, ולא בבתרי בהמה, נועדה להעביר מסר כפול: מצד אחד, זוהי אזהרה חמורה שאם ישראל לא יקיימו את התורה, דמם יותר ויישפך [חזקוני, בכור שור, הדר זקנים, רבנו חננאל]. מצד שני, הדם מסמל אהבה עמוקה, שותפות ואחדות. כמו סעודה משותפת של אוהבים, העם אוכל כביכול משולחנו של ה', והדם המשותף הופך את הקשר עם ה' לחלק בלתי נפרד מזהותם ומדמם של ישראל. הברית מבטאת הדדיות מלאה, כל כוח שהאדם מקדיש לרצון ה', מוחזר אליו [שד"ל, רש"ר הירש, חומש קה"ת].
בנוסף, הפרשנים מסכימים כי פסוק זה מהווה מקור מרכזי להליך הגיור של עם ישראל. כניסתם לברית התבצעה באמצעות מילה, הרצאת קורבנות, וטבילה במים. העובדה שהכתוב מתאר הזאת דם מוכיחה שהעם טבל קודם לכן, שכן על פי ההלכה אין הזאה ללא טבילה שקודמת לה. ברית התורה שקולה בחשיבותה לברית המילה של אברהם אבינו [רלב"ג, תורה תמימה, הדר זקנים, נתינה לגר].
הברית נחתמת במילים עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, המציינות כי ההסכם מבוסס על קבלה מוחלטת ובלתי מותנית של כל המצוות והדברים הכתובים בספר הברית שמשה קרא באוזניהם [שד"ל, קאסוטו, חומש קה"ת].