מעמד כריתת הברית בין ה' לעם ישראל למרגלות הר סיני דרש עיגון טקסטואלי ופיזי. הפעולות המעשיות שמבצע משה נועדו לתת ביטוי מוחשי להסכם בין הצדדים, ולקבע אותו כעדות היסטורית לדורות.
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'
הפרשנים נחלקו בשאלה מהו בדיוק התוכן שהעלה משה על הכתב באותו מעמד, שייקרא בהמשך "ספר הברית". גישה אחת גורסת כי מדובר בציוויים שניתנו זה עתה, קרי עשרת הדיברות והמשפטים שבאו בעקבותיהם [אבן עזרא, שד"ל, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה רחבה יותר מפרשת שמשה כתב את התורה החל מספר בראשית ועד לאותו הרגע, כולל המצוות שכבר נצטוו בהן במרה [רש"י, מזרחי, גור אריה, ברכת אשר]. קבלת הטקסט הזה היוותה התחייבות כפולה של העם: הן ללימוד התורה והן לקיום המצוות [חומש קה"ת]. עם זאת, מודגש כי משה כתב רק את התורה שבכתב, בעוד שהתורה שבעל פה לא נכתבה בשלב זה [העמק דבר]. הכתיבה נעשתה בספר, על גבי קלף, פפירוס או אבן, כדי לשמש מסמך עדות נצחי [רלב"ג, קאסוטו].
וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר
משה מזדרז לפעול מיד בבוקר המחרת, משום שאירוע כה חשוב וקדוש ראוי שייעשה כפעולה ראשונה ביום, בטרם יעסקו בענייני החול [קאסוטו]. רוב הפרשנים ממקמים בוקר זה בה' בסיוון, יום אחד לפני מתן תורה [רש"י, מזרחי, רבנו בחיי, שפתי חכמים, גור אריה]. מנגד, ישנה דעה המאחרת את המאורע לבוקר של ז' בסיוון, לאחר נתינת התורה [מלבי"ם].
וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר
משה בונה מזבח מאדמה בדיוק במקום שבו עמד העם בתחתית ההר [אבן עזרא, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. המזבח נועד להקרבת קורבנות הציבור שבאמצעותם נכרתה הברית [העמק דבר].
וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
מבחינה לשונית, הפועל "וַיִּבֶן" מתייחס למזבח בלבד, ואילו לגבי המצבות יש להבין כאילו נכתב פועל נוסף, כגון "והציב" [אבן עזרא, שד"ל, קאסוטו].
הפרשנים מסבירים את מהות המבנה הכפול של מזבח ומצבות: הטקס נועד לשקף את שני הצדדים השותפים לברית. המזבח ייצג את כבוד ה', והמצבות ייצגו את העם, כך ששני הצדדים ניצבו זה מול זה [קאסוטו]. בדרך כלל, בריתות נכרתו על ידי חציית בהמה ומעבר בין בתריה, אך כאן הוחלף המנהג בטקס של זריקת דם על המזבח והעם. סטייה זו מהנוהג הרגיל נועדה להעביר מסר מאיים: אם ישראל יפרו את הברית, דמם יישפך בחרב נוקמת [חומש קה"ת, בכור שור].
לגבי אופן הצבת המצבות ותפקידן, קיימות מספר התייחסויות:
- ארגון המרחב: המצבות הונחו בסדר מחושב – שלוש לכל כיוון (מזרח, מערב, צפון ודרום), כהכנה וכרמז לאופן שבו יחנו השבטים סביב המשכן במדבר [בכור שור, חזקוני]. מנגד, יש הסבורים שכולן הוצבו יחד במזרח [חזקוני].
- יעילות מעשית: מאחר שהזמן דחק והיה צורך להקריב קורבנות רבים, כל שבט קיבל מצבה משלו כדי שיוכלו לסיים את מלאכת ההקרבה במהירות [העמק דבר].
- עדות סמלית ונצחית: המצבות שימשו כעדות חיה לכך שכל השבטים ללא יוצא מן הכלל הסכימו לקבל את הברית [רשב"ם, ביאור יש"ר]. אולם, עולה השאלה: מדוע היה צורך בסמל שייצג את השבטים, הרי הם נכחו שם בגופם? התשובה היא שהמצבות לא נועדו לדור שעמד שם, אלא לעם ישראל האידיאלי והנצחי של העתיד. משה ראה בעיני רוחו את כל הדורות הבאים שעתידים להיכנס בברית, וייצג אותם באבנים הללו. מעשה זה זהה למה שעשה אליהו הנביא בהר הכרמל דורות רבים לאחר מכן, כאשר בנה מזבח משתים עשרה אבנים כדי להזכיר את אחדות ישראל וייעודו, גם בשעה שהעם היה מפולג וחוטא [רש"ר הירש, אבן עזרא הקצר, חזקוני].