שמות, פרק כ״ד, פסוק ב׳

נסו לדמיין שאתם מוזמנים לארמון מפואר, וככל שמתקרבים לחדר הפנימי ביותר, רק מעטים מורשים להמשיך הלאה. כשבני ישראל עמדו מול הר סיני, ה' חילק את ההר לשלושה אזורים שונים של קדושה וקרבה אליו. הכי קרוב אל ה' נמצא משה. המילים וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ מסבירות שמשה נכנס ממש לבד אל תוך הענן העבה שבו נמצאת השכינה. למרות שגם אהרן היה איתו קודם, עכשיו משה ממשיך פנימה בעצמו. זה מראה כמה המדרגה של משה מיוחדת, הוא ממש כמו בן בית שמותר לו להיכנס הכי קרוב שאפשר. הקבוצה השנייה כוללת את אהרן, הבנים שלו והזקנים, שהם המנהיגים של העם. עליהם נאמר וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ, כלומר מותר להם לעלות קצת על ההר, אבל אסור להם לחצות את הגבול הפנימי ולהתקרב יותר מדי אל המקום שבו ה' מתגלה. ומה עם כל שאר האנשים? עליהם נאמר וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. לכל העם אסור לעלות על ההר בכלל, לא עם משה ולא עם המנהיגים האחרים, ועליהם להישאר למטה בתחתית ההר ולשמור על מרחק של כבוד.