תארו לעצמכם שאתם עומדים יחד עם כל עם ישראל מול הר סיני. הרגע שמעתם את עשרת הדיברות מתוך האש הגדולה. העם קצת חשש מהאש, ולכן משה ניגש לבדו אל תוך הערפל כדי לשמוע מה' את המשך המצוות. עכשיו, וַיָּבֹא מֹשֶׁה, הוא חוזר מתוך הערפל אל המחנה שחיכה לו מרחוק. משה לא סתם מקריא לעם רשימה של חוקים. התורה אומרת וַיְסַפֵּר, כי הוא מסביר להם בצורה מפורטת וברורה איך בדיוק לקיים את הדברים. הוא מעביר להם את כׇּל־דִּבְרֵ֣י ה', כלומר המצוות והאזהרות שנאמרו מיד אחרי עשרת הדיברות, וגם את כׇּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים, שהם החוקים שקשורים לאיך שאנחנו מתנהגים אחד לשני בחיי היומיום.
איך הייתם מגיבים אם היו מבקשים מכם לקיים כל כך הרבה חוקים חדשים? עם ישראל לא היסס בכלל. וַיַּ֨עַן כׇּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙, כולם ענו ביחד, ממש כאילו היו איש אחד, מתוך ביטחון מלא. כל אחד ואחד בעם השמיע את קולו ואמר נַעֲשֶֽׂה. במילה אחת הם הבטיחו לקיים את כל המצוות, אפילו אם הם עדיין לא מבינים את הסיבה לכל חוק. אולי שמתם לב שהם אמרו עכשיו רק "נעשה" ולא אמרו גם "ונשמע". הסיבה היא שבשלב הזה העם חשב שמשה סיים ללמד אותם את כל המצוות, ולכן הם התחייבו מיד לעשות אותן. רק קצת מאוחר יותר, כשהם יבינו שיש עוד מצוות שהם עתידים לקבל מה', הם יוסיפו בשמחה גם את המילה "ונשמע".