שמות, פרק כ״ד, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם לראות הר כל כך גבוה, עד שהפסגה שלו נעלמת לגמרי בתוך העננים? זה בדיוק מה שקרה כשמשה התחיל את המסע המיוחד שלו. המילים וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר מתארות את הרגע שבו משה עוזב את כולם ומתחיל לטפס למעלה. ברגע שהוא עולה, קורה דבר מדהים, וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר. ענן ענק עוטף את הר סיני. למה ירד דווקא ענן? קודם כל, הענן היה סימן ברור עבור בני ישראל שנשארו למטה. ככה הם יכלו לראות שה' מתקרב ושהוא מדבר עם משה. בנוסף, הענן שימש כמו מחיצה ווילון גדול שהסתיר את משה מעיני העם. אבל לענן היה תפקיד חשוב אפילו יותר, הוא שמר על משה כמו שכבת הגנה. בתוך הענן משה היה לבדו, וכך הוא יכול היה להכין את עצמו, להיות טהור ומוכן לקראת הפגישה המיוחדת, ולעמוד בבטחה קרוב אל האש המיוחדת של כבוד ה' ששכנה בראש ההר.