שמות, פרק כ״ד, פסוק י״ח

תארו לעצמכם שאתם מטפסים על הר גבוה ונכנסים אל תוך ענן סמיך. כשמשה עולה אל פסגת הר סיני כדי לקבל את התורה, הוא משאיר את יהושע מאחור ונסתר לחלוטין מעיני העם. התורה מספרת וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן. הענן הזה היה מיוחד מאוד, מעין עשן שנוצר מהאש של ה'. כדי שמשה יוכל להיכנס פנימה בבטחה, ה' עשה לו נס ופתח עבורו שביל בתוך הענן, ממש כמו השביל שנבקע עבור בני ישראל בים סוף. הכתוב ממשיך ומתאר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. במשך כל הזמן הזה משה לא ירד מההר, לא אכל לחם ולא שתה מים. במקום אוכל רגיל, הוא קיבל כוח מהשמחה הגדולה של הקרבה לה' ולימוד התורה. המספר ארבעים אינו מקרי. ממש כמו שתינוק נוצר ומתפתח בבטן אמו, כך הענן עטף את משה, ובימים אלו הוא עבר תהליך של ניקיון פנימי והפך לאדם חדש שמוכן וראוי לקבל את התורה. הפסוק מזכיר גם את הימים וגם את הלילות, כי משה לא נח לרגע: בימים הוא למד את התורה שבכתב, ובלילות את התורה שבעל פה. הדבר המדהים ביותר הוא שלמרות שמשה הגיע לדרגה כל כך גבוהה ורוחנית, הוא נשאר צנוע. הוא לא התגאה על העם ולא שכח לרגע את בני ישראל שחיכו לו למטה.