יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשהמורה צריך לצאת מהכיתה להרבה זמן? בדרך כלל הוא משאיר מישהו שאחראי על הסדר. זה בדיוק מה שמשה רבנו עושה רגע לפני שהוא עולה להר סיני לתקופה ארוכה. משה לא רוצה להשאיר את בני ישראל בלי מנהיגים ושופטים שיעזרו להם ויענו על השאלות שלהם. לכן, וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר משה לפני שהוא עוזב את המחנה. הוא פונה אל שבעים הזקנים החשובים ומבקש מהם להישאר. כשהוא אומר להם שְׁבוּ, הוא לא מתכוון רק שיישבו לנוח, אלא שימתינו וישמשו כמנהיגים במקומו. משה מבקש מהם להמתין לָנוּ, כלומר עבורו ועבור יהושע התלמיד שלו, ובכך הוא נותן ליהושע כבוד גדול.
כדי לעזור לזקנים, משה מוסיף ואומר וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם. אהרן וחור, שהוא הבן של מרים הנביאה, נשארים גם הם כדי להנהיג ולשפוט. משה גם מסביר איך יתנהל המשפט. אדם שיש לו ויכוח עם חבר ורוצה לדרוש ממנו רכוש נקרא בַעַל דְּבָרִים. משה קובע שמי שיש לו תביעה כזו, יִגַּשׁ אֲלֵהֶם ויבוא בעצמו אל השופטים. מכאן אנחנו לומדים כלל חשוב מאוד: מי שרוצה להוציא חפץ או כסף מחבר שלו, חייב להגיע בעצמו לבית הדין ולהביא הוכחות שהרכוש באמת שייך לו.