שמות, פרק כ״ד, פסוק א׳

לאחר פירוט החוקים לכלל העם, מתבצע מעבר להוראה אישית שבה וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר ה' לעלות להר, בין אם ציווי זה ניתן עוד לפני מעמד הר סיני ובין אם מיד לאחריו. הציווי עֲלֵה אֶל ה' מנוסח בגוף שלישי כסגנון מקראי שגור, או מתייחס לעלייה אל מלאך הפועל בשליחות ה'. אל משה מצטרפים אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, המהווים את המובחרים שבעם, בעוד בניו הצעירים של אהרן נותרו במחנה כדי להבטיח את המשכיות הכהונה לאור חטאם העתידי של אחיהם. קבוצה נבחרת זו עולה יחד בזכות משה, אך פערי המדרגות הרוחניות מחייבים אותם לעצור ולקיים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק, כדי להודות על התורה ולקבל את עול הברית מחוץ לאזור שאליו ייכנס משה לבדו.