שמות, פרק ל״ו, פסוק ו׳

שפע התרומות להקמת המשכן היה כה רב, עד שמשה נאלץ להורות כי וַיַּעֲבִירוּ קוֹל, כלומר יפיצו הכרזה פומבית במחנה לעצירת הנתינה. הפנייה המפורשת אל אִישׁ וְאִשָּׁה מדגישה את חלקן הבולט של הנשים בהכנת החומרים, ולכן נדרש לעצור גם אותן באופן ישיר. ההוראה כי אַל־יַעֲשׂוּ־עוֹד מְלָאכָה אסרה הן על עצם הבאת הרכוש והן על העשייה הפיזית של יצירת החומרים בבתים. בעקבות זאת וַיִּכָּלֵא העם מנתינה, מילה המבטאת מניעה ועצירה בעל כורחם; רצונם לתרום היה כה עז, עד שרק בכוח גזירתו של משה הם חדלו מכך.