יצא לכם פעם להיפרד מאורח אהוב שמתחיל לארוז את חפציו ומתכונן ללכת? זה בדיוק מה שקורה עכשיו בבית המקדש. הנוכחות של ה' עוזבת לאט לאט את קודש הקודשים ויוצאת החוצה אל החצר. הנביא רואה ממש לְעֵינַי בְּצֵאתָם, כלומר מול העיניים שלו, איך הכרובים וַיִּשְׂאוּ את כנפיהם ומתרוממים אל האוויר. יחד איתם עולים גם הגלגלים המיוחדים של המרכבה, והם נמצאים ממש וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם, כלומר עולים באותו גובה בדיוק, במקביל לכרובים.
פתאום, המרכבה עוצרת. למרות שיש שם כמה כרובים ואופנים, המילה וַיַּעֲמֹד כתובה בלשון יחיד, כדי ללמד אותנו שכולם נעצרו יחד באותו רגע, ממש כמו גוף אחד. הם עוצרים כשהם מרחפים באוויר מעל הקרקע, ליד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי, שזהו הפתח המזרחי של המקדש שפונה החוצה. למה הם עצרו דווקא שם? כי באותו מקום עמדו אנשים שהפנו את הגב שלהם אל ההיכל, וההתנהגות הזו גרמה לכבוד ה' להתרחק ולעלות למעלה. ומעל כל המראה המופלא הזה, מעל הרקיע שעל ראשי הכרובים, שכן כבוד ה' עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה.