יחזקאל, פרק ל״ז, פסוק כ״א

יצא לכם לחשוב פעם איך אפשר לאסוף בחזרה משהו שהתפזר לכל כך הרבה מקומות שונים בעולם? ה׳ מבקש מהנביא יחזקאל וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כלומר למסור הודעה משמחת לעם, בדיוק בזמן שהוא מחזיק בידיו חתיכות עץ. הפעולה הזו נועדה להראות להם כיצד עם ישראל עומד להתחבר מחדש. ה׳ מבטיח להחזיר את בני ישראל הביתה בשלבים. בשלב הראשון הוא לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם, כלומר מוציא אותם מהמדינות הגדולות והמרכזיות שאליהן הם נשלחו. לאחר מכן הוא מבטיח וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, שזה אומר לאסוף אותם מכל צד ומכל המקומות הרחוקים שאליהם הם המשיכו להתפזר. הכתוב אומר על בני ישראל אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם, וזה נשמע קצת מוזר, כי הרי הכריחו אותם לעזוב את הארץ והם לא הלכו מרצונם. אלא שהמילים האלה רומזות לנו שהייתה מטרה נסתרת וחשובה לפיזור שלהם: הם היו צריכים לאסוף ניצוצות של קדושה שהתפזרו באותן ארצות. מכיוון שהסיבה המקורית לכך שעם ישראל יצא לגלות הייתה שנאת חינם ומריבות, התנאי כדי לחזור לארץ ישראל הוא לתקן את זה. העם יוכל לשוב הביתה רק מתוך חיבור אמיתי, אהבה ואחדות גדולה בין כולם.