יצא לכם פעם לדמיין איך זה ייראה כשמתים יקומו פתאום לתחייה? הנביא יחזקאל עומד מול גופות שכבר התכסו בבשר ובעור, וכעת הוא קורא לרוח החיים מכל קצות הארץ להיכנס לתוכן. הנביא מספר שהוא עשה בדיוק כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי, כלומר כמו שה' ציווה אותו. למה הוא מדגיש את זה? כי הנביא קצת פחד וחשש. הוא ידע שהנשמות נחות בשלווה עמוקה ונעימה בשמיים מתחת לכיסא הכבוד, והיה לו קשה לצוות עליהן לעזוב את המנוחה הזו ולחזור לתוך גוף בעולם שלנו. אבל הוא ציית לה' לחלוטין.
מיד לאחר מכן הרוח וַתָּבוֹא, כלומר הנפש נכנסה לתוך הגופות. ברגע שזה קרה, כולם קמו על רגליהם והפכו להיות חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, שזה צבא עצום והמון רב של אנשים חיים.
המחזה הפלאי הזה הוא בעצם סמל חשוב מאוד לעתיד של עם ישראל. העצמות מסמלות את התקופות שבהן עם ישראל היה בגלות ארוכה והרגיש שאין לו שום תקווה. ה' מראה לנביא שגם אחרי שנים רבות מאוד, הוא יחזיר את העם לחיים ולתקווה בימות המשיח. מתוך המראה הזה אנחנו גם לומדים משהו משמח: אנשים שנקברו מחוץ לארץ ישראל לא יצטרכו לעבור מסע קשה מתחת לאדמה כדי להגיע לארץ, אלא הם יקומו מקבריהם בארצות שבהן הם נמצאים, וילכו בשמחה על רגליהם כל הדרך אל ארץ ישראל.