הנביא נלקח לסיור מקיף סביב העצמות כדי שיוכל להתרשם באופן מלא מכמותן וממצבן. ה' וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב כדי שהנביא יראה את כל העצמות ויעמוד על איכותן וכמותן [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל].
באשר לאופן שבו הועבר הנביא סביב העצמות, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. יש המסבירים כי הנביא הועבר רק סביב שולי הבקעה ולא הוכנס לתוכה או הלך בין העצמות עצמן, כדי שלא ייטמא בטומאת מת, שכן יחזקאל היה כוהן [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש החולקים על כך וסבורים כי הסיור לא התרחש במציאות הפיזית אלא היה כולו מראה נבואה. לשיטה זו, אין כלל משמעות לטומאת כוהנים במראה נבואי, מה גם שבפסוק הקודם נאמר במפורש שהנביא הונח בתוך הבקעה [רד"ק].
מראה הבקעה חושף שני מאפיינים בולטים של העצמות: רַבּוֹת מְאֹד וכן יְבֵשׁוֹת מְאֹד. היותן יבשות כל כך מעידה שמדובר בעצמות ישנות של אנשים שמתו לפני זמן רב, ולא במתים טריים [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לתיאור הפיזי, מאפיינים אלו רומזים לנמשל של החזון: הכמות הרבה מסמלת את המספר העצום של המתים שעתידים לקום לתחייה, ואילו היובש הרב מסמל שתחיית המתים תתרחש רק בחלוף זמן ארוך מאוד, בקץ הימים [אברבנאל].