פעולת חיבור העצים מהווה סמל מוחשי לאיחוי הקרע ההיסטורי בעם ישראל ולתקווה של אחדות ושלום. הנביא מצטווה לבצע פעולה פיזית שתשקף את התהליך הרוחני והלאומי של מיזוג חלקי העם המפוצלים.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְקָרַב משמשת כאן בלשון ציווי [רד"ק, מנחת שי, ביאור שטיינזלץ], ומשמעותה היא הוראה לנביא לקרב את שני העצים זה אל זה. על פי תרגום יונתן, העצים המוזכרים בפסוק אינם ענפים רגילים אלא לוחות [רד"ק]. העצים הללו, שעליהם נכתבו שמות השבטים, מייצגים את מלכות ישראל שהתפצלה בעקבות מלחמות ומחלוקות [רד"ק, צאינה וראינה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מחלקת את הפעולה לשני שלבים: השלב הטבעי והשלב הניסי. תחילה, על הנביא לאחוז את שני העצים יחד ולקרב אותם עד שייראו לעיני כל כאילו הם חתיכת עץ אחת [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. לאחר מכן, מתייחס הפסוק למילים וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ (כלומר, שיהיו ממש כמו אחד [ביאור שטיינזלץ]). בשלב זה יתרחש נס גלוי: בעוד העצים מוחזקים בידו של הנביא, ה' יחבר אותם בפועל, והם יתמזגו באמת לחתיכת עץ אחת שלמה [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק בשם אביו, אברבנאל].
התמזגות פלאית זו נועדה לשמש אות וסימן לעם ישראל כי המלכות העתידית תשוב להיות מאוחדת ותשכון בה שלווה [רד"ק, צאינה וראינה]. ברובד עמוק יותר, החיבור שנעשה בְּיָדֶךָ מרמז על איחוד עתידי בין שני המנהיגים שלעתיד לבוא, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. אף שקשה לתאר מצב שבו שני מלכים יסכימו לדעה אחת ללא קטטה, הפסוק מבטיח שהם יתאחדו באופן מוחלט, משום ששניהם יפעלו וינהיגו אך ורק על פי דבר הנביא ועל פי רצון ה' [אהבת יהונתן].