תחיית המתים משמשת כהוכחה תיאולוגית מוחלטת לשליטתו של הבורא בבריאה. החזרה הפיזית לחיים אינה רק נס עבור הפרט, אלא הפגנה פומבית של כוח על טבעי ונאמנות מוחלטת להבטחות אלוהיות.
הפרשנים מסכימים כי ההכרה והידיעה וידעתם כי אני ה' נובעות מעוצמת האירוע. ידיעה זו תושג משום שכל שלבי התהליך, החל מן השלב של בפתחי את קברותיכם ועד לשלב של ובהעלותי אתכם מקברותיכם, הם פליאה גמורה המתרחשת לחלוטין מעל ומעבר לדרך הטבע [מלבי"ם]. התרחשות פלאית זו תוכיח לעם ישראל כי ה' הוא נאמן ומקיים את הבטחותיו [מצודת דוד, צאינה וראינה].
באשר לזהותם של אותם מתים שקמו לתחייה, מדובר בשש מאות אלף איש, כמניין יוצאי מצרים. אלו היו בני ישראל שנהרגו על ידי נבוכדנצר לאחר שהשתחוו לצלם שהקים. הם הוצאו להורג לאחר שהואשמו כי נטשו את ה' שהיה יכול להצילם ממוות, כפי שהציל את חנניה, מישאל ועזריה מכבשן האש [צאינה וראינה]. עשרים שנה לאחר מכן, ה' הקים אותם לתחייה על ידי יחזקאל. עם זאת, מכיוון שיחזקאל גילה שמץ של ספק באשר לאפשרות שיחזרו לחיים, הוא נענש ולא זכה להיקבר בארץ ישראל [צאינה וראינה].
כאשר המתים קמו על רגליהם, הם פצחו בשירת הלל לה' הממית ומחיה בחסדו וברחמיו. לאחר מכן הם עלו לארץ ישראל, נישאו והולידו ילדים, וחכמים מאוחרים יותר, כדוגמת רבי יהודה בן בתירא, אף העידו כי הם מצאצאיהם [צאינה וראינה].
מתוך כלל ההמון שקם לתחייה, אדם אחד נותר שוכב בקברו ולא קם. הסיבה לכך הייתה שבמהלך חייו הוא הלווה בריבית לבני ישראל. עובדה זו משמשת כאזהרה חמורה לכך שמלווים בריבית לא יזכו לקום בתחיית המתים בימות המשיח. חומרת עוון הריבית מושווית להבאת אתנן זונה לבית המקדש, ואין אדם יכול להצדיק את הריבית שלקח בכך שיתרום מרווחיו להבאת קרבנות או לקניית מצות [צאינה וראינה].