ההבטחה מסכמת את חזון הגאולה ומתארת קשר קרוב ונצחי בין ה' לישראל, שבו הנוכחות האלוהית שורה באופן ישיר על העם. המילה מִשְׁכָּנִי מבטאת את השראת השכינה, והיא נגזרת ממושגים של חנייה וישיבה במקום [מצודת ציון, צאינה וראינה].
הפרשנים עומדים על השימוש המיוחד במילה עֲלֵיהֶם. בדרך כלל, השראת השכינה מתוארת כדבר השוכן בתוך העם. הבחירה לתאר את המשכן כנמצא עליהם באה ללמד כי יראת ה' תהיה חופפת עליהם תמיד, בעוד כבודו שוכן בתוכם לנצח [רד"ק]. מעבר לכך, תיאור זה מדגיש כי השכינה אינה מוגבלת למבנה הפיזי של המקדש. גם כאשר המקדש עומד על תלו, השכינה שורה ישירות על הצדיקים עצמם, כך שהעם הופך להיות היכל ה' בעצמו [אדרת אליהו].
מערכת היחסים המתוארת כאן היא הדדית ובלעדית. ההבטחה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים משמעותה שה' יעזור ויושיע אותם, ובתמורה וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם מתוך אמונה בו ושמירת מצוותיו [מצודת דוד]. גילוי שכינה מוחשי זה יוביל לביטול מוחלט של נטיית העם לעבודה זרה. בניגוד לתפיסה האלילית, המצדיקה את עבודת גרמי השמים בטענה שמתן כבוד למשרתי הבורא הוא כבוד לבורא עצמו, הנוכחות האלוהית הגלויה תוכיח כי אין חולקים כבוד לעבד בנוכחות רבו. מתוך כך יתברר לעין כול שכבוד ה' מלא את העולם, והוא לבדו יהיה להם לאלוהים, והם יהיו לעם לו בלבד [אדרת אליהו].