הנביא מבצע פעולה סמלית ומוחשית לעיני העם, שנועדה לעורר את סקרנותם ולהוביל אותם לשאול על פשר המעשה. השאלה שמעלים הצופים מהווה פתח לגילוי נבואי עמוק על עתיד האומה ותהליך הגאולה.
הפרשנים מסבירים כי המילים וכאשר יאמרו אליך בני עמך מתייחסות לתגובה הטבעית של האנשים הרואים את הנביא מחזיק בידיו את העצים לאחר שכתב עליהם לעיניהם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פנייתם, הלא תגיד לנו מה אלה לך, מבטאת דרישה להסבר: הלא מן הראוי שתחשוף בפנינו מהו הנמשל ומה עניינם של שני העצים שאתה אוחז [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
שאלת העם מובילה לתשובה העוסקת בתהליך איחוד השבטים באחרית הימים. הגישה המרכזית בקרב חלק מן הפרשנים היא שפעולת חיבור העצים מסמלת את שלבי הגאולה, המבוססים על מסורת שני המשיחים. תחילה יעמוד משיח בן יוסף, שימלוך על עשרת השבטים, יקבץ את הנדחים וילחם את מלחמות ה'. בשלב זה, גם שבטי יהודה ובנימין יתחברו ויעמדו יחד תחת דגלו וממשלתו של משיח בן יוסף, וכך יתהוו כל ישראל לגוי אחד באופן ניסי ושלם [מלבי"ם, אברבנאל].
מנגד, קיימת זווית ראייה ייחודית המתמקדת בזהותו של הנביא עצמו ומעניקה לשאלה אופי שונה לחלוטין. על פי גישה זו, הביטוי בני עמך אינו מכוון לכלל העם, אלא ספציפית לכהנים, בני שבטו של יחזקאל שהיה כהן בעצמו. שבט לוי הובדל מכלל ישראל לשם עבודת הקודש, ועל כן אין זה ראוי שאנשיו יעסקו בענייני מלכות ושלטון (כפי שהוכח היסטורית בנפילת החשמונאים שנטלו לעצמם את כתר המלוכה). לפיכך, שאלת הכהנים אל יחזקאל היא תמיהה עקרונית: מאחר שאין לנו ככהנים כל עסק בענייני מלכות, מדוע אתה מתעסק בחיבור העצים המסמלים את איחוד המלכויות? [אהבת יהונתן].