קרע היסטורי עמוק פילג את העם לשתי ממלכות נפרדות ועוינות. הנבואה הנוכחית מציגה פעולה סמלית המבשרת על איחוד מחדש ושלום, ומהווה תיקון לשורש השנאה ואלימות האחים בהיסטוריה האנושית.
הפנייה אל הנביא יחזקאל בתואר בֶן־אָדָם אינה מקרית. על פי תורת הסוד, יחזקאל נושא את נשמתו של קין, בנו של אדם הראשון. נבואה זו, שעניינה אחדות ושלום בין אחים, נועדה לתקן את חטאו הקדמון של קין, שרצח את הבל אחיו מתוך קנאה [נחל שורק, אהבת יהונתן].
ה' מצווה על הנביא לקחת עֵץ אֶחָ֔ד, כלומר חתיכת עץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ולכתוב עליה מילים המייצגות את ממלכת יהודה. לאחר מכן עליו לקחת חתיכת עץ נוספת ולכתוב עליה מילים המייצגות את ממלכת ישראל. שני העצים הללו מסמלים את שתי הממלכות המפוצלות [ביאור שטיינזלץ].
על העץ הראשון נצטווה הנביא לכתוב: לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑ו. רוב הפרשנים מסבירים כי השבטים שהתחברו ליהודה ונותרו נאמנים לממלכתו גם לאחר פילוג המלוכה הם בראש ובראשונה שבט בנימין, וכן שבט שמעון, שבט לוי ואנשים נוספים מיתר העם שבחרו להסתפח אליהם ולהיות עמם לממלכה אחת.
על העץ השני נכתב: לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָֽו. עץ זה מסמל את יוסף כראש השבט, ואת יתר תשעת השבטים שהתחברו אליו. הממלכה נקראת על שם אפרים משום שירבעם בן נבט, המלך הראשון שהנהיג את הפילוג והקים את ממלכת ישראל, יצא משבט זה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].
ניתן להבחין בשינוי לשוני בין שני העצים: אצל יהודה נכתב "לבני ישראל", ואילו אצל יוסף נכתב "וכל בית ישראל". ההבדל נובע מכך שאצל יהודה מדובר היה בבודדים מתוך עשרת השבטים שעברו לגור בארץ יהודה כדי שיוכלו לעלות לרגל לירושלים, ולכן היו מתי מספר ונקראו "בני ישראל". לעומת זאת, אצל יוסף נכללו עשרת השבטים במלואם, ולכן מתאים לקרוא להם בהכללה "בית ישראל" [אהבת יהונתן בשם אברבנאל].
המילה חֲבֵרָו המופיעה בפסוק, נכתבת בספרים כמילה חסרה - "חברו" (לשון יחיד), אך נקראת "חבריו" (לשון רבים). ברמה הפשטנית, הכתיב בלשון יחיד מדגיש את האחדות המוחלטת, שכן שבט בנימין נטמע ביהודה והם הפכו לשבט אחד ולממלכה אחת [רד"ק], וכן רומז לאסיפה ולאגודה אחת של העם לקראת הגאולה [מנחת שי].
ברמה הרעיונית, הכתיב המורכב רומז לאיזון באהבת הזולת: המילה הכתובה ביחיד מלמדת שבלב פנימה אהבת ישראל צריכה להיות שווה ומוחלטת כלפי כל אדם, אך הקריאה ברבים רומזת לכך שכלפי חוץ, בגלוי, יש להפגין יחס מיוחד של כבוד כלפי תלמידי חכמים [אהבת יהונתן].
ברובד עמוק יותר, שני העצים שמחזיק הנביא מרמזים לשני העצים שניצבו בגן עדן: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. יהודה, שממנו יצא דוד המלך ומלך המשיח, מסמל את עץ החיים, והוא בבחינת נשמת הבל. יוסף, שממנו יצא ירבעם שעירב במעשיו טוב ורע, מסמל את עץ הדעת, והוא בבחינת נשמת קין. הפעולה הנבואית של חיבור העצים נועדה לאחד לעתיד לבוא את שני הכוחות הללו, ולתקן את הפירוד השורשי בעולם [אהבת יהונתן].